הדרך המפותלת להצלחה - סיפורו של תומר אומנסקי

המסלול של היוצר הקולינרי וזוכה "בייק אוף ישראל" תומר אומנסקי מוכיח שהדרך למרכז הבמה לא תמיד עוברת במסלול שדמיינתם, אלא דרך הבחירה להיות הכי טוב בחדר

תומר גדל בבית בו הצטיינות הייתה דרך חיים. "להיוולד לבית שמעודדים בו מצוינות ורוצים שתצליח... לא היה חסר לי, פשוט גם לא היה הרבה", הוא מספר. תומר גדל בסביבה דוברת רוסית - הוריו עלו ארצה מברית המועצות והשתקעו בעיר לוד. הוא למד בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ואת רוב שנות נעוריו בילה בסביבה עם אנשים מרקע דומה לשלו. על כן, הוא מספר, השירות הצבאי ביחידת דובר צה"ל היה עבורו חשיפה לעולם חדש.

מצוינות היא לא שאלה של תחום אלא של רצון

אמנם תומר מצא את עצמו ביחידה שבה כולם שואפים למצוינות - כמו זו שגדל בה, אך הוא שם לב ההבדלים רבים. בין היתר, הוא מציין, החיילים ביחידה גדלו על תרבות שונה משלו, עם סרטים ושירים שלא היו חלק מנוף ילדותו, ושם הבין כי הוא צריך לעבוד עוד יותר קשה כדי לגשר על הפער. אף אחד לא הכין אותו לאתגר הזה, ותומר היה צריך להתגבר בעצמו על הקושי: "הייתי הראשון מהתיכון שלי שהתקבל אי פעם לדובר צה"ל", הוא מציין. מעבר לכך, תומר אומר כי המעבר מלהיות המצטיין השכבתי לסביבה שבה כולם דומים לו - לא שבר אותו, אלא להפך - חידד את ההבנה שאם הוא לא יתאמץ ויילחם על מקומו, זה פשוט לא יקרה מעצמו. הוא מגדיר את זה בתור "כאפה לאגו", אך מוסיף:"הייתה בי הבגרות להבין שאני חייב לרצות להצליח״.

במהלך השיחה שלנו תומר מציין כי הוא לא תמיד חלם להיות אושייה בתחום הקולינריה. בעברו סיים תואר ראשון והתגלגל לעולם האפייה כמעט בטעות, אחרי שחברה רשמה אותו לאודישנים של "בייק אוף ישראל", ומשם הכל היסטוריה - הוא זכה במקום הראשון ומאז הפך ליוצר תוכן קולינרי עם עשרות אלפי עוקבים וספר מתכונים שנמכר בכל חנות בישראל. "פתאום גיליתי שאפשר ממש להתפרנס מזה, וזאת הפכה להיות הקריירה שלי". ואם לא היה במטבח? הוא אומר שהיה יכול להיות יועץ תקשורת.

של מי התחום הזה?

בתור אקטיביסטית לקידום שוויון הזדמנויות, השיחה על פערי המגדר במטבח, לא יכלה להישאר מחוץ לשולחן.  כששאלתי את תומר על הסטיגמות שליוו אותו לאורך הדרך, הוא לא ניסה לייפות מציאות. בעולם שבו המטבח הביתי נתפס כ"נשי" ,ומנגד השפים המוערכים הם לרוב גברים, תומר מזהה את הכשל החברתי. "לעבוד במטבח מקצועי זה אחד הדברים הכי תובעניים, פיזית ורגשית".לדבריו, המבנה החברתי שבו נשים נאלצות לקחת את עיקר הנטל בבית הוא המחסום האמיתי, ולא חוסר יכולת מקצועית. "האם זה אמור להיות ככה? לא. האם זה משתנה? כן, אבל לא מספיק. נשים יכולות לעשות הכל, וגברים יכולים לאפות. המקצוע לא מגדיר את המגדר, והמגדר לא צריך להגביל שאיפות".

לקראת סיום, ביקשתי מתומר להמציא קינוח שיסמל שוויון. התשובה שלו הייתה רחוקה מהקלישאות ותפסה אותי לא מוכנה:  "הייתי מכין את הקינוח הכי חמוץ ושרוף ", הוא אמר בלי להסס. ״אני חושב שלא מגיע לאנשים שלא רואים שוויון הזדמנויות לאכול מקינוחים", הוא מסביר את הבחירה הרדיקלית. מבחינתו, האפייה היא אקט של נתינה ואהבה, ומי שלא מחזיק בערכים בסיסיים של כבוד ,לא ראוי ליהנות מהמתיקות הזו.

מסר לעתיד מתוק יותר

תומר חותם את השיחה במסר ישיר לבני הנוער, דור שנמצא רגע לפני החיים העצמאיים. הוא לא מנסה למכור חלומות ורודים, אלא קורא לפתח תעצומות נפש. "תנקו את רעשי הרקע החברתיים", הוא מבקש. "כל אחד מאיתנו יוצא למסלול הזה בפני עצמו, ויעשה את ההישגים בשבילו". בסופו של יום, בין אם מדובר בנער שחולם לאפות או בנערה שחולמת להוביל בצבא, המפתח של תומר הוא אחד: תעזו להתנסות. "אני מאחל לכל אחד מאיתנו שנסתכל אחורה עם חיוך, ולא עם  החמצה".